דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי מכון דייל קארנגי בארה"ב שופך אור על כמה עובדות ונתונים מדהימים על מצב מעורבות העובדים העולמית. אחד משיאי הדו"ח היה הודו, שם רק 45% מהעובדים שנסקרו אמרו שהם מרגישים מעורבים בעבודה על ידי מחלקת משאבי אנוש וההנהלה הבכירה.
אמנם מצבנו עדיין קצת יותר טוב מהממוצע העולמי, אבל מה שגרם לנו להיראות מבוישים הוא עד כמה טוב יותר מצבן של מדינות מתפתחות ומפותחות אחרות. למעשה, שיעור המעורבות היה טוב בהרבה בסטארט-אפים מאשר בחברות קטנות ובינוניות ובחברות MNC הודיות, שם שיעורי שביעות הרצון היו הנמוכים ביותר.
אפשר היה לחשוב שעם הכנסות טובות יותר, משכורות והטבות טובות יותר, סביר להניח שעובדים בחברות גדולות יותר יהיו מרוצים יותר, אך למרבה הצער כישלון זה להבין את מצב הרוח והמורל של העובדים ומה שחשוב להם ביותר הוא הגורם לכישלון במעורבות העובדים בהודו במשך עשרות שנים.
מאז תחילת "עידן הסטארט-אפים" בהודו לפני 8 שנים, כולנו שמענו סיפורים אחר סיפורים על איך מנהלים מחברות מהשורה הראשונה בהודו עוזבים משכורות חודשיות של 6 ספרות כדי להיות חלק מתרבויות עבודה מכלילות ודינמיות יותר של סטארט-אפים. מגמה זו רק תואץ עוד יותר ככל שסטארט-אפים יגדלו, יעסיקו יותר אנשים, יעניקו הטבות טובות יותר תוך שמירה על נאמנות לערכי מעורבות העובדים הבסיסיים שלהם.
הגיע הזמן שחברות שפעם הרגישו שהן יכולות להגן על כוח העבודה שלהן מלהשאיר אותו בתירוץ של סוג התעשייה וערכי העבודה המסורתיים, יאמצו סוף סוף את העובדה שמעורבות העובדים כבר לא יכולה לחכות.
חברות חייבות גם להבין שמעורבות עובדים היא לא רק עוד סעיף בתקציב השנתי ובחשבונות שלהן, אלא היא משתלמת הרבה יותר מהר ממה שהן מבינות. מחקר אחר מחקר הראה כי סקרי מעורבות עובדיםהם המפתח לגרום לעובדים להרגיש מועצמים יותר, בבית ופרודוקטיביים יותר.
